החלטה בתיק ב"ש 9095/07

1.      ערר על החלטת בית משפט השלום ירושלים (כב' השופט א' דראל) בה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה קודמת לפיה נקבעו תנאי חלופת התפיסה של רכבו.

2.      נגד העורר (ונגד נאשם נוסף) הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של התפרצות לעסק בכוונה לבצע גניבה והחזקת כלי פריצה. לפי הנטען בכתב האישום, העורר ואנשים נוספים הגיעו למקום הפריצה ברכב שבו היו כלי פריצה והחלו לפרוץ חנות כאשר הם עוקרים את הסורגים בעזרת מגזרי תיל ושוברים את חלונות הזכוכית. לאחר מכן הם רוקנו את כל תכולת מדפי החנות, העמיסו אותה על הרכב ועזבו את המקום ברכב.

3.      בהליך שהתקיים בפני בית משפט השלום בבקשת המשיבה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו. בסופו של אותו הליך, שוחרר העורר בתנאים הכוללים מעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית וערבויות.

4.      העורר הגיש בפני בית המשפט קמא בקשה להורות על החזרת הרכב ששימש אותו (ואחרים) לביצוע הפריצה, אשר נתפס על ידי המדינה.

5.      בית המשפט קמא קבע כי למרות שהרכב רשום על שמו של אחר, הבעלות הקניינית ברכב היא של העורר. בנסיבות אלה נקבע בהחלטה, רשאית המשיבה לתפוס את הרכב במטרה לחלט אותו אם העורר יורשע בעבירות המיוחסות לו, וזאת מכוח סעיף 33 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969. עם זאת החליט בית המשפט קמא שקיימת "חלופת תפיסה" נאותה אשר עשויה להגשים בעת ובעונה אחת את תכלית התפיסה בלא לפגוע פגיעה בלתי מידתית בקניינו של העורר לפיה: הרכב יישאר ברשותו של המערער (והנאשם האחר) בכפוף לכך שיובטח כי העורר יימנע מעשיית כל שינוי בזכויות הללו ברכב וממסירתו לאחר; העורר יתחייב לשמור על הרכב במצב תקין; יירשם על הרכב שיעבוד או עיקול לטובת המדינה ותוצא לרכב פוליסת ביטוח מקיף לפיה ישעבדו תגמולי הביטוח לטובת המדינה. להבטחת עמידתו של העורר בתנאים המפורטים נקבע בהחלטה שעל העורר להפקיד סכום של 25,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. בקביעת הסכום הביא בית המשפט בחשבון את ערך הרכב אשר עומד על 90,000 ש"ח כמו גם את הקושי לתת בעורר אימון וזאת לאור עברו, העובדה שהעבירות הנוכחיות בוצעו לכאורה זמן קצר לאחר אירוע קודם בו נתפס הרכב, בעת שהעורר ריצה עונש מאסר בעבודות שירות ולאור התנהגותו של העורר בחקירה. כל אלה תומכים בחששה של המשיבה שהעורר (והנאשם האחר) עלול לסכל את הליך החילוט. כמו כן נקבע שעל העורר ועל הנאשם האחר לחתום על כתב התחייבות עצמית בסכום של 90,000 ש"ח כל אחד וכן להעמיד 3 ערבים, צדדי ג', תושבי ישראל, בעלי הכנסה מוכחת, שיחתמו על כתב ערבות בסכום של 25,000 ש"ח כל אחד.

6.      העורר הגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטה וטען כי במצבו הכלכלי הוא אינו יכול לעמוד בתנאים שנקבעו לשחרורו של הרכב וכי תפיסת הרכב פוגעת בפרנסתו, בהיותו נשוי ואב ל-6 ילדים שפרנסתם עליו כשהרכב משמש לפרנסתו.

7.      בית המשפט קמא דחה את הבקשה לעיון חוזר וקבע שבהתחשב בקושי שבמתן אמון בעורר ובצורך להבטיח את שמירתו של הרכב לצורך חילוטו האפשרי, לא נמצא שיש מקום לשינוי ההחלטה. קושי זה התחזק, הוסיף וקבע בית המשפט קמא, לאחר שהתברר כי לאחרונה, לאחר מתן ההחלטה, העורר אינו מקיים החלטה אחרת שניתנה בנוגע לשחרורו בתנאים, שכן הוא אינו שוהה במעצר בית ואינו מחובר לאיזוק אלקטרוני, כפי שהיה עליו לעשות.

8.      על ההחלטה האחרונה הוגש הערר הנוכחי. בעררו טוען העורר כי נוסחת האיזון שנקבעה על ידי בית המשפט קמא איננה יכולה לעמוד, באשר הוא שרוי במצוקה כלכלית קשה ואינו יכול לעמוד בתנאים שנקבעו לשחרור הרכב. על כן נטען בערר שהפגיעה בזכותו הקניינית של העורר ברכב והפגיעה הכרוכה עקב התפיסה בפרנסתו, הינה בלתי מידתית, דבר המצדיק להקל במידה ניכרת בתנאי השחרור של הרכב.

9.      דינה של הבקשה להידחות. כדי להבטיח את מטרת התפיסה, דהיינו את חילוטו של הרכב אם העורר יורשע, בהתחשב בערכו של הרכב (אשר עומד על 90,000 ש"ח) ולאור הקושי שציין בית המשפט קמא בהחלטותיו במתן אמון בעורר, אין מנוס מלקבוע ערובה כספית ממשית שתעמוד ביחס סביר לערכו של הרכב. בנסיבות העניין אני סבור שהערובה שקבע בית המשפט קמא מקיימת את האיזון הראוי בין הרצון להגשים את תכלית התפיסה בלא לפגוע פגיעה בלתי מידתית בבעל הקניין.

10.  התוצאה היא שהערר נדחה.

ניתנה היום, ד' באדר תשס"ז (22 בפברואר 2007), בהעדר ב"כ הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה.

הוקלד ע"י דנה ג. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: